תל חדיד שוכן על גבעה שגובהה 147 מטרים מעל פני הים, דרומית לנחל נטוף, אחד מיובליו של נחל איילון. הגבעה שוכנת במיקום מרכזי, כ-15 קילומטרים דרום-מזרחית לתל אביב וכ-25 קילומטרים צפון-מערבית לירושלים: העומדים בראש התל משקיפים על עמק לוד מדרום-וממערב; באזור תל אביב רבתי הנמצא מערבה וצפונה; ברמת בנימין ממזרח, ובהרי שומרון בכיוון צפון-מזרח. פני התל מנוקדים במערות, מתקנים חקלאיים, בורות מים ועוד, שנחצבו במסלע הקירטון במשך אלפי שנות ההתיישבות באתר. רוב רובו של תל חדיד מכוסה בשרידי מבנים, בית קברות ומטעי זיתים אשר טופחו על ידי תושבי הכפר אל-חדיתא, ובעצי אורן אשר נשתלו על ידי קרן קיימת לישראל.

זיהוי והיסטוריה מוקדמת של האתר

הממצא הארכאולוגי מלמד על ראשית הישוב בתל חדיד בתקופת הברונזה הביניימית – שלהי האלף השלישי לפנה”ס. התל יושב גם בתקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה-16 עד ה-12 לפנה”ס), ובתקופת הברזל (המאות ה-12 עד ה-6 לפנה״ס). השם ״חדיד״ נזכר לראשונה ברשימת שבי ציון (עזרא ב 33; נחמיה ז 37) וברשימת ״החצרים״ מימי נחמיה (נחמיה יא 34). לפי ספר מקבים א’ (יב 38; יג 13), שמעון התרסי ביצר את חדיד במהלך המאבק באימפריה הסלווקית, ולפי יוספוס פלביוס (מלחמות היהודים ד ט 1), חדיד בוצרה פעם נוספת בידי אספסיאנוס במהלך המרד הגדול ברומאים. בתקופת המשנה שכן באתר כפר יהודי ושמו חדיד, ממנו התפרסם תנא אחד ושמו יקים איש חדיד (משנה, מסכת עדיות, ז׳ ה׳). מקורות נוצריים מוקדמים, כגון אוזביוס (המאות ה-3 וה-4 לספירה) מזכירים את “אדידא”, המופיעה גם במפת מדבא (המאה ה-6 לספירה).

כפי שהראה המטייל הנודע יצחק הכהן בן משה, הידוע בשם “אשתורי הפרחי” (1280–1355 לספירה), השם חדיד השתמר בשמות “אדידא” ו-“אל-חדיתא”. אל-חדיתא היה שמו של כפר ששכן במקום עד לשנת 1948. קבוצה של כארבעים יהודים שומרי מסורת ייסדו באתר קיבוץ בשם “תחייה” כשנה לאחר עזיבתם של תושבי הכפר הערבים. אך כעבור כשנה וחצי נאלצו לעזוב את בתיהם והקיבוץ פורק. זמן קצר לאחר מכן, קבוצה של עולים חדשים מתימן יישבו את האתר במטרה להקים מושב בשם חדיד, אשר לבסוף הועתק למישור הסמוך לתל, בו הוא שוכן עד היום.

אוניברסיטת תל אביב והסמינר הבפטיסטי של ניו-אורלינס משתפים פעולה בחקר תל חדיד מאז שנת 2018. בראש המשלחת עומדים ד״ר עידו קוך (אוניברסיטת תל אביב), ד״ר אלי ינאי, ופרופ׳ דניאל וורנר (הסמינר הבפטיסטי של ניו אורלינס). בשלוש עונות החפירה הראשונות השתתפו סטודנטיות וסטודנטים לצד מתנדבות ומתנדבים מהארץ וממספר מדינות בעולם: ארצות הברית, אוסטרליה, שוויץ, סין וגרמניה.

רוצות/רוצים ללמוד עוד? בואו והצטרפו לעבודה בשטח.